תובענות ייצוגיות
תובענה ייצוגית (השגורה בפי העם בשם "תביעה ייצוגית") הנה תביעה המוגשת על ידי תובע הנקרא "תובע מייצג" בשם נפגעים רבים, לרוב נפגעי עוולה או הפרת חוזה. את התביעה ניתן להגיש כנגד תאגיד/ים או רשות שלטונית.
חוק תובענות ייצוגיות שנחקק בשנת 2006 קובע את הכללים שעל פיהם ניתן יהיה להגיש ולנהל תובענות ייצוגיות.
היתרונות הבולטים של התובענה הייצוגית הם ניהול הליך באופן מרוכז בשם מספר גדול של תובעים, שברוב המקרים לכל אחד מהם בנפרד לא היה משתלם לנהל את ההליך, ובמקביל נחסך מהם ומבית המשפט זמן רב שהיה נדרש לשם ניהול הליכים פרטניים.
זה המקום לציין כי לא כל עילת תביעה של יחיד יכולה להתנהל כתובענה ייצוגית.
החוק קובע כי תביעה ייצוגית יכולה להיות מוגשת בעניין שהנו אחת מהעילות המפורטות בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת שניתן להגיש בו תובענה ייצוגית.
בשונה מתביעה רגילה בתביעה ייצוגית התובע הייצוגי ועורכי הדין שלו מייצגים אנשים נוספים מבלי שיכירו זה את זה ומבלי שייפו את כוחם או קיבלו את הסכמתם לכך, ובשל כך התביעה מתנהלת בפיקוח הדוק של בית המשפט וזאת בכדי לוודא שהאינטרס של הקבוצה הייצוגית מיוצג כיאות.
אם התובענה מסתיימת בתוצאה חיובית מבחינתו של התובע המייצג, בין אם בפסק דין ובין אם בפשרה, התובע המייצג יזכה לגמול מיוחד מבית המשפט המהווה בד"כ סכום גבוה משמעותית מהנזק האישי שנגרם לו.
מאידך, חשוב להדגיש כי ישנו סיכון כי מלבד אגרת פתיחת התיק וההוצאות השונות הכרוכות בניהול התיק, אם התביעה הייצוגית תידחה, עלול התובע המייצג לשלם את הוצאות המשפט ושכ"ט עורכי הדין של הנתבע.